
שם היצירה לוקח השראה מהדרך בה אסטרונומים ופיזיקאים מודדים תנועה ומרחק של גופים שמימיים: קווים ודפוסים אופיינים לאלמנטים שונים בכוכב נמדדים
במשך שנות .Red Shift – ‘ בספקטרומטר ומוסטים לעבר הגבול האדום או הכחול של הספקטרום בהתאם למצבו ביחס אלינו. תנועה כזו נקראת ‘הסחה לאדום
ה- 80 וה- 90 עסקה המלחינה ב”קומפוזיציה אקספוננטית”, בה אלמנטים שונים כמו זמן, הרמוניה, מבנה רתמי ומרקמי, דחיסות צלילית וכו’ מנוהלים מתמטית
על ידי משתנים אקספוננטיים: “אלה אינם משתנים נעדרי מרכיב אסטטי אלא רעיונות המבוססים על הדחף הרגשי הנובע מן הצלילים ומהיצירה ככלל. התנועה
ההרמונית הבלתי מפסקת היא המרכיב האקספוננטי המרכזי ביצירה זו” (לואיס וירק)